"מי את שאל הזחל.
זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה, בביישנות-מה, "א - אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה - לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר, אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."
איך אתם הייתם עונים על השאלה הזו?
ניתן להגיב בפורום או במערכת שמתחת.
אם ברצונכם להגיב כאן, גללו עד התחתית והגיבו בחלון תגובות.
זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה, בביישנות-מה, "א - אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה - לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר, אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."
איך אתם הייתם עונים על השאלה הזו?
ניתן להגיב בפורום או במערכת שמתחת.
אם ברצונכם להגיב כאן, גללו עד התחתית והגיבו בחלון תגובות.
19 תגובות:
לאחר שניסיתי מערכת תגובות שלא עמדה במבחן העברית, לא נותר לי אלא להשתמש במערכת התגובות הטבעית של בלוגר. אתם מוזמנים להגיב כאן.
אז אחרי שהקדשתי מחשבה וזמן, כל מה שאני יכול לומר כרגע שאני זו מין "הרגשה/תחושה" (אך לא מדובר כאן ברגשות ותחושות רגילים). אין לי ממש מילים להסביר "הרגשה" זו, אך כל המילים שכן היו לי ורציתי לרשום אותן כאן, התבררו כרק מילים והן לא יכלו באמת לגעת ב'אני', הכל סבב סביב ותמיד היה יחסי למשהו. אותה "הרגשה/תחושה" לא נמצאת איתי כל הזמן! רוב הזמן היא איננה ואז כל מה שנשאר הם מחשבות, רגשות, תחושות שקוראים לעצמם 'אני'. אולי ניתן לומר ש'אני' הוא נוכחות?!
כשאני חושב על השאלה שלך עולה בי הרגשה מאוד מורכבת .
יש בי הרבה אניים וכולם רוצים לענות על השאלה הזאת ..ואז זה לא מסתדר .. אני אחד סותר את השני וזאת לא הרגשה נעימה כלכך ..
זה גובה ממני הרבה אנרגיה המאבק הפנימי הזה ... אני אתבונן בו .
מעשה שהיה: בודהיסט גדול, איש שהגיע להארה, הוזמן על-ידי המלך ללמדו. שמו של הנזיר היה נגסנה...
השליח שהלך לנגסנה חזר בתמיהה גדולה משום שננגסנה אמר, 'אם הוא מזמין, אני אבוא, אך אמור לו בדיוק שאין אחד כמו 'אני'. אני אינני עוד.'...
מלינדה (המלך) אמר, 'איש זה נראה בלתי-הגיוני, מטורף. אם הוא איננו, אז איך יוכל לבוא? אך בעצם זה שיבוא, הוא יוכיח שהוא ישנו.'
נגסנה בא. המלך קיבל את פניו בשער והדבר הראשון שאמר היה, 'אני תמה; באת למרות שאמרת שאינך.'
נגסנה אמר, 'עדיין אני אומר זאת, אך הבה ניישב זאת כאן.'
המלך שאל, 'ראשית אמור לי; אם משהו איננו, איך הוא יכול לבוא? אם מלכתחילה הוא איננו, יוצא מכך שאין באפשרותו לבוא - ואתה באת. הגיון פשוט הוא שאתה ישנו.'
נגסנה צחק ואמר, הבט ב-מרכבה בה באתי, אתה קורא לזו מרכבה? המלך אמר, 'כן'.
נגסנה אמר לחסידיו לסלק את הסוסים. הסוסים סולקו ונגסנה שאל, 'האם הסוסים הללו הם מרכבה?'
המלך אמר, 'כמובן שלא!'
ואז בהדרגה הוא סילק מן המרכבה חלק אחר חלק, סולקו הגלגלים, והוא שאל, 'האם הגלגלים הללו הם המרכבה?'
והמלך אמר, 'כמובן שלא!'
כשהכל סולק ושום דבר לא נשאר, נגסנה שאל, 'איפה המרכבה שבאתי בה?... מעולם לא סילקנו את המרכבה, וכל מה שסילקנו, אתה אישרת שאינו המרכבה. היכן המרכבה אם כך? בדיוק באותו אופן קיים נגסנה...'
מתוך "טאנטרה ההבנה העילאית" / בהאוון שרי ראגניש
אני בן אדם, אני גבר, אני בעל, אני בן, אני אמן, אני מזל שור.....
אני יודעת מה אני לא. אני לא "זמן", לפחות לא כפי שאני תופסת את מושג הזמן. כל השאר יהיה לי קשה להוכיח שהינני או שאינני.
אני מאמינה שאנחנו עץ שנולד עם גנטיקה (סוג, תנאי סביבה ואקלים) אך מושפעים מהסביבה, מהאקלים מסוג המים ולאט לאט מגדלים את ענפינו ופרותנו לעץ עמיד ופורה (או עץ שביר שלא עומד ברוח...)
כל שנה היא גזר עץ, כל טראומה או מצב משפיעים לטוב או לרע ומי השתיה והדישון מזינים אותנו או מקשים עלינו.
אנחנו בני אדם, עם גנטיקה מסויימת ועם אישיות מעוצבת.
אני אישית, אשה, אמא, רעיה, ואישיות...
במהלך היום, כשאני פועל בצורה מכאנית, יש את הפעילות ובנוסף יש משהו שקולט ומודע לרשמים, אבל זה מרגיש כמו סוג של חלום, שהאני רדום בו.
ברגעים של מודעות וזכירה עצמית יש יותר הרגשה שה"אני" מעורב.
באופן כללי, ישנה הבנה (אני לא יודע אם היא שכלית בלבד או מעבר לזה) שהאני הוא דבר מופשט שאי אפשר להגיע אליו, או שהוא קרוב מדי כדי להבין אותו ושיש כאן פרדוקס של ניסיון להפוך את האני לאובייקט במקום להיות אותו. בכל מקרה, כשיש ניסיון להיות מודע ועולה ערבוב של רשמים, אין משהו שאני יכול להצביע אליו בתור ה"אני", כולל לא תחושת ה"אני".
אם לסכם, אני לא יודע מהו האני.
אני לא יודע אם זה עוזר אבל,
Life is real only then, when "I am"
G.I. Gurdjieff
רגש (בצירוף דימוי) , מחשבה (בצירוף דימוי אחר) , משהו שמוגבל קשור לגוף ,תשוקה כן/לא למשהו אחר ממה שיש , משהו שמדמיין את עצמו , משהו שמקבל את הדימוי כאילו הוא הוא , משהו נפרד מאחרים , משהו שמאמין למחשבות ונע בעקבותיהן ,
גורדייף אומר שבשלב מסוים צריך האדם ללמוד לראות את עצמו הצורה אחרת: אם עד כה למד לראות את הגלגלים הקטנים, הרי שכעת עליו לראות את הכל יחד - במובן מסוים כפי שאחרים רואים אותו.
כלומר, עליו ללמוד לצלם את עצמו, והצילום צריך לכלול בעת ובעונה אחת כל דבר שהאדם יכול לראות על עצמו ברגע מסוים.
מדובר על רגשות, מחשבות, תחושות, תנועות, מצבי רוח, גוני קול, תנוחות, הבעות פנים, התנהגויות שונות והכל כיחידה אחת.
אם יצליח האדם לצלם את עצמו, עד מהרה יבין שהוא דמיין את עצמו שונה מאוד ממה שצילם. בעזרת אותם צילומים יבין האדם שכעת הוא למד יותר על עצמו, ובכל זאת מי שמופיע בתצלומים זה לא הוא.
אם רוצה האדם ללמוד מי הוא, עליו לחלק את עצמו לאיש שהוא מכנה 'אני' ושאחרים מכנים בשמן הפרטי, למשל 'יוסי'. והשני (האמתי) הוא החלק המופיע בחייו רק לרגעים קצרים ביותר, החלק הסביל שיכול במקרה הטוב לראות לרגעים ספורים מה קורה לו וליוסי.
יוסי לאומתו הוא החלק הפעיל, הוא מדבר על עצמו בגוף ראשון.
אותו יוסי יכנה בשם 'אני' את כל מה שהוא אוהב בעצמו, או כל מה שהוא מדמה את עצמו.
בהתחלה אין כל בררה והדרך היחידה ללמוד מי אני, היא ללמוד מי אני לא - כלומר ללמוד מי הוא יוסי.
כמובן שזו רק נגיעה קלה וניתן לדבר על הנושא רבות, במיוחד חשובה הנקודה כיצד אחרי ששמע רעיון זה, יחלק את עצמו יוסי?
'הרגשה' מוזרה נוצרת אם נומר במקום 'אני' את שמינו הפרטי. או אם בזמן חשיבה נחליף את ה'אני' ביוסי. אתם מוזמנים לנסות ולספר....
לא הייתי מנסה לענות עליה, אלא מתבונן בה וחוקר אותה ללא הרף.
שאלות טובות נועדו להיות שעונים מעוררים.
עלינו ללמוד להתייחס לשאלות אלה בצורה נכונה: אין טעם להיאחז בשאלות אלה ולחפש תשובות! אם השאלה סיפקה את הזעזוע, עלינו לעזוב את השאלה ולנסות להמשיך להיות ברגע...
אנשים רבים איבדו כל קשר לעבודה כיוון שהם פגשו בשאלות טובות ולא מצאו עליהן תשובות טובות!
הם כל כך הזדהו עם אותן שאלות, שכל השאר נשכח. כיוון שלא מצאו תשובה מתאימה, הם היו חייבים להשקיע את כל האנרגיה בתשובות דמיוניות, או ברחמים על עצמם על כך שאין להם תשובה, או בהתפלספות על כך שאף אחד לא רואה את הסתירה חוץ מהם, או בחיפוש מטרף אחר תשובות...
עבודה נכונה והתבוננות נכונה תמיד יולידו שאלות טובות, אך העיקר הוא הרגע ולא התשובות!
אני זה רצון לקבל.
לקבל תענוג, להנות להתמלא, זה הכל שמות שונים לאותו דבר.
על הרצון הזה מתלבשים מושאים שונים שאמורים לתת לי מילוי.
מרצונות גופניים שהיו מתפתחים בי גם אם הייתי חי על אי בודד: אוכל, מין, מחסה, מנוחה
ורצונות שאני מקבל מהחברה: כסף, שליטה, כבוד ומושכלות
אני זה רעיונות ומחשבות(שקשורות לרגשות כמובן) של זהות עצמית שנחווים(חוויות הזדהות-אפשר לקרוא לזה התלבשות) במודעות שלי כ"אני" -אני קורא לזה דגם זהויות וזה אני והדגם משתנה
אני פוטנציאל
כפי שאמרה אליס, ה'אני' מאוד חמקמק, ונכון רק לאותו רגע ספיציפי. ברגע הבא הוא עלול להיות כבר מישהו אחר.
הדבר נכון כל עוד אנו מדברים על אנשים רגילים, כלומר ישנים, בעלי ריבוי של 'אני'ים, שאינם רכשו/יצרו 'אני' אחד קבוע...
Mist2 אתה לא יכול לכתוב דברים כל כך נכונים עם טעויות כתיב! זה צורם.אם יש לך ליקוי כלשהו או העדר ידע תריץ בדיקת איות לפני פרסום כי זה פשוט מפריע.לי לפחות.
לאנונימי, אם כבר רשמת כאן משהו, אולי תסביר? למי זה מפריע? מי הוא אותו "לי"?
הוסף רשומת תגובה